Daf 89a
חַטָּאת קוֹדֶמֶת לָאָשָׁם מִפְּנֵי שֶׁדָּמָהּ נִיתָּן לְאַרְבַּע קְרָנוֹת עַל הַיְסוֹד אָשָׁם קוֹדֵם לַתּוֹדָה וְאֵיל נָזִיר מִפְּנֵי שֶׁהוּא קָדְשֵׁי קָדָשִׁים תּוֹדָה וְאֵיל נָזִיר קוֹדְמִים לַשְּׁלָמִים מִפְּנֵי שֶׁהֵן נֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד וּטְעוּנִין לֶחֶם
Rachi (non traduit)
על ד' קרנות. ואשם ב' מתנות שהן ד' ולא על הקרנות:
מתן ארבע. ב' מתנות שהן ד' ובכור אינו אלא מתנה אחת ואינו טעון סמיכה ונסכים כדאמרינן במנחות בפ' שתי מדות (מנחות דף צ:) כל הקרבנות כו':
ועל היסוד. שפיכת שירים ובאשם לא מצינו שנאמרו:
Tossefoth (non traduit)
אשם קודם לתודה ואיל נזיר מפני שהוא קדשי קדשים. הא דלא קאמר טעמא מפני שהוא מרצה משום דאיכא אשם נזיר ואשם מצורע דאין באין לכפר אלא להכשיר כדאמר בפ''ק דמנחות (ד' ד:) ומיהו גבי חטאת קאמר טעמא דמרצה אע''ג דאיכא נמי חטאת נזיר וחטאת מצורע דאין באין לכפר אלא להכשיר כדקאמר לעיל בפ''ק (זבחים דף ט:) הני עולות נינהו ויש לומר דלא סגי ליה בטעמא דמרצה משום דתודה ואיל נזיר מקודשין דטעונין לחם כדאמר בגמ':
הַמַּעֲשֵׂר קוֹדֵם לָעוֹפוֹת מִפְּנֵי שֶׁהוּא זֶבַח וְיֵשׁ בּוֹ קוֹדֶשׁ קֳדָשִׁים דָּמוּ וְאֵימוּרָיו הָעוֹפוֹת קוֹדְמִין לַמְּנָחוֹת מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִינֵי דָמִים מִנְחַת חוֹטֵא קוֹדֶמֶת לְמִנְחַת נְדָבָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא בָּא עַל חֵטְא חַטַּאת הָעוֹף קוֹדֶמֶת לְעוֹלַת הָעוֹף וְכֵן בְּהֶקְדֵּישָׁהּ
Rachi (non traduit)
וכן בהקדישה. כשהוא מפרש את קינו קורא שם לחטאת תחילה:
חטאת העוף קודמת לעולת העוף. מקראי נפקא לן בגמרא:
שהוא בא על חטא. והיינו קדושתו דמכפרת:
שהן מיני דמים. כפרתן מרובה:
ויש בו קדשי קדשים. לחלק גבוה ב' דברים דמו (ואיבריו) ואימוריו מה שאין כן בחטאת העוף שאין למזבח אלא דמה וכיון דקדמה לחטאת העוף כל שכן לעולת העוף דהא חטאת העוף קודמת לעולת העוף כדקתני ואזיל:
מפני שהוא מין זבח. זביחת סכין ועוף במליקה וזבחים חשיבי מפני שמצותן מרובה שכל הקרבנות באין מהן:
Tossefoth (non traduit)
מעשר קודם לעופות מפני שהוא מין זבח. ויש בו קדשי קדשים דמו ואימוריו מה שאין כן בחטאת העוף שאין למזבח אלא דמה וכיון דקדמה לחטאת העוף כל שכן לעולת העוף דהא חטאת העוף קודמת לעולת העוף כדקתני ואזיל כך פירש בקונטרס והאי טעמא ניחא בדם אבל אימורי מעשר דקדמי לעולת העוף מאי טעמא דאכולה מילתא קאמר דקודמים כדמוכח בגמרא ושמא באימורין סגי בטעמא דמין זבח:
הַשְּׁלָמִים קוֹדְמִין לַבְּכוֹר מִפְּנֵי שֶׁהֵן טְעוּנִין מַתַּן אַרְבַּע [וּסְמִיכָה] וּנְסָכִים וּתְנוּפוֹת חָזֶה וָשׁוֹק הַבְּכוֹר קוֹדֵם לַמַּעֲשֵׂר מִפְּנֵי שֶׁקְּדוּשָּׁתוֹ מֵרֶחֶם וְנֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים
מַתְנִי' כָּל הַמְקוּדָּשׁ מֵחֲבֵירוֹ קוֹדֵם אֶת חֲבֵירוֹ דַּם הַחַטָּאת קוֹדֵם לְדַם הָעוֹלָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְרַצֶּה אֵיבְרֵי עוֹלָה קוֹדְמִין לְאֵימוּרֵי חַטָּאת מִפְּנֵי שֶׁהוּא כָּלִיל לָאִישִּׁים
Rachi (non traduit)
מפני שהוא כולה כליל. וצד ריבוי קדושה הוא זה למזבח:
איברי עולה קודמין. בהקטרתן לאימורי חטאת אם נזרקו דמי שניהן:
שהוא מרצה. מכפר על חייבי כריתות הצריך ריצוי גדול:
דם חטאת קודם לדם העולה. אם שניהן שחוטין ועומדין ליזרק:
מתני' כל המקודש מחבירו. שיש בו צד ריבוי קדושה ממנו:
אַבָּיֵי אָמַר מִגּוּפַהּ דִּקְרָא אִם כֵּן לֵימָא קְרָא מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר וְתִישְׁתּוֹק אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד לְמָה לִי לְמֵימַר דְּהָךְ דִּתְדִירָא תִּיקְדּוֹם
Rachi (non traduit)
אשר לעולת התמיד ל''ל. פשיטא דעולת הבקר עולת התמיד היא אלא תלה לך טעם הקדמתה בתדירות כדי שתלמוד לשאר תדירין שיקדימו דמשום היא גופא ל''ל לפרושי טעמא:
מגופיה דקרא. דמלבד עולת הבקר שמעי' דמוספין תדירין יקדמו:
וְאַכַּתִּי אֵימָא אֵלֶּה לַיּוֹם אֲבָל שְׁאָר יוֹמֵי לָא יָדַעְנָא כַּמָּה אָמַר קְרָא תַּעֲשׂוּ שֶׁיְּהוּ כָּל הָעֲשִׂיּוֹת שָׁווֹת
Rachi (non traduit)
אלה ליום. ליום ראשון והדר כתיב ז' ימים אשה ריח ניחוח לה' ולא ידענא כמה להכי איצטריך כאלה דעל כרחך מהשתא תוקים תעשו ליום אשאר יומי:
אִי כְּתַב אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיּוֹם שִׁבְעַת הַיָּמִים הֲוָה אָמֵינָא אֵלֶּה לְשִׁבְעַת הַיָּמִים (אִין מִידֵּי אַחֲרִינָא לָא) לַיּוֹם כְּתִיב
Rachi (non traduit)
אי כתב אלה כו'. לשון קושיא הוא:
אלה לשבעת הימים. אותן שבעה כבשים האמורין בענין יתחלקו לשבעת הימים:
וְהַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְגוּפֵיהּ אִם כֵּן נִיכְתּוֹב אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיּוֹם
Rachi (non traduit)
לגופיה. להטעין מוסף לז' הימים דמקרא קמא יום ראשון הוא דנפקא לן:
אָמַר רַבִּי אִילְעָא דְּאָמַר קְרָא כָּאֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיּוֹם שִׁבְעַת יָמִים אֵלֶּה כָּאֵלֶּה
Rachi (non traduit)
כאלה תעשו וגו'. בתר ההוא קרא דמלבד עולת הבקר תעשו את אלה כתיב כאלה תעשו משמע כסדר שאמרתי לך כאלה של מעלה כשם שהתדיר קודם כך סדר המוספין שאם יום שיש ב' מוספין כגון בשבת שבתוך הרגל יהא התדיר קודם:
גְּמָ' מְנָא לַן מְנָא לַן כִּדְקָאָמַר טַעְמָא מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר דִּילְמָא תְּמִידִין הֵן דְּקָדְמִי לְמוּסָפִין מִשּׁוּם דִּתְדִירִי מוּסָפִין לְמוּסָפִין מְנָא לַן
Rachi (non traduit)
גמ' משום דתדירי. דתמיד בכל יום הילכך חשיב תדירתא דידיה:
Tossefoth (non traduit)
מנא לן כדקתני טעמא. הכא ניחא שהטעם מפורש במשנה אבל בשמעתא קמייתא דמגילה (דף ב.) קשה דקאמר מנ''ל כדבעינן למימר קמן חכמים הקילו כו' ומה בכך אטו מש''ה לית ליה למיבעי מנ''ל מאחר שאותו הטעם אינו מפורש במשנה:
מַתְנִי' כָּל הַתָּדִיר מֵחֲבֵירוֹ קוֹדֵם אֶת חֲבֵירוֹ הַתְּמִידִין קוֹדְמִין לְמוּסָפִין מוּסְפֵי שַׁבָּת קוֹדְמִין לְמוּסְפֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ מוּסְפֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ קוֹדְמִין לְמוּסְפֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁנֶּאֱמַר מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד תַּעֲשׂוּ אֶת אֵלֶּה
Rachi (non traduit)
מלבד עולת הבקר. העשויה כבר משמע אלמא תמידין קדמי למוספין:
מתני' כל התדיר. שבת תדירה מר''ח וכן כולם:
Tossefoth (non traduit)
מתני' כל התדיר. שנאמר מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד. תימה דבפרק תמיד נשחט (פסחים דף נח:) אמרינן מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד שנאמר העולה עולה ראשונה ל''ל תיפוק לי מהכא וכי תימא דההוא לנדרים ונדבות והאי למוספין דמוספין קבוע להם זמן ונדרים ונדבות אפשר בכל יום ותדיר הא בפרק התכלת (מנחות דף מט.) מייתי בהדיא קרא דהעולה אמתני' דהתמידין אין מעכבין את המוספין דקאמר ה''ד אי דאית ליה [ולקדם] והתניא מנין שלא יהא דבר כו' ועוד קשה טפי בסוף הגוזל קמא (ב''ק דף קיא.) דריש מדכתיב מלבד איל הכפורים מכלל דכסף ברישא ופריך אלא מעתה מלבד עולת הבוקר מכלל דמוספין ברישא והתניא מנין שלא יהא דבר כו' הוה ליה למיפרך ממתני' דהכא דאדרבה דדריש מדכתיב מלבד עולת הבוקר מכלל דתמידין קודמין וליכא למימר נמי דאיצטריך קרא דהכא לציבור שאין להם תמידים ומוספין אלא כדי אחד מהם דמתני' לאו בכי האי גוונא איירי דומיא דסיפא דקתני דם חטאת קודם לדם עולה וליכא למימר דחד למצוה וחד לעכב דעיכובא ליכא כדאמר בפ' התכלת (מנחות דף מט.) וי''ל דהעולה עולה ראשונה להקדמת הקטרה דבהקטרה איירי וקרא דהכא להקדמת שחיטה דתעשו את אלה בעשייה דדם [איירי] והשתא ניחא דמייתי דרבא בפרק התכלת (שם) למימר דאפי' בהקטרה דלא תנן תמיד של שחר קודם א''נ משום דלשון שלא יהא דבר קודם משמע טפי עיכובא אתיא טפי מן משנה והשתא ניחא דלא מייתי בהגוזל קמא (ב''ק דף קיא.) ממתני' לאוכוחי על מלבד איל הכפורים דלא הוי כסף ברישא דלעולם כסף ברישא כיון דכתיב כסף קודם ואחר כך איל אבל הכא איירי בעשיית הדם וה''ק קרא מלבד עולת הבוקר שעשיתם כבר עבודת הדם תעשו את אלה אבל הקטרה דכתיב מקמי קרא דמלבד עולת הבוקר תהיה קודם התמיד דכולהו קראי דקמיה בהקטרה משתעי דהא כתיב בהו אשה ריח ולהכי איצטריך לאתויי מהעולה דאע''ג דהקטרת דמוספין כתיבי מקמי עולת הבקר הקטרת תמיד קודמת להן ה''נ הכא אע''ג דכסף כתיב מקמי מלבד איל הכיפורים יכול להיות דאיל קודם מיהו קשה דקראי דקמי מלבד עולת הבוקר בעבודת דם [נמי] איירי כדכתיב לעיל מיניה ושעיר חטאת אחד לכפר עליכם וכפרה בדם היא ועוד אמאי לא גמרינן הקטרה ודם מהדדי ומפרש ה''ר חיים דקרא דהעולה איצטריך לחביתין דמכל התדיר לא אתי דבכל יום איתנהו כתמיד וכן מוכח ביומא בפרק אמר להם הממונה (יומא דף לד.) דקאמר איברים קודמין למנחה דתניא מנין שלא יהא דבר כו' ואמר רבא כו' ובמנחת חביתים איירי דאי במנחת נסכים תיפוק לי מדכתיב עולה ומנחה וקרא דהכא איצטריך ללמד על כל התדירין שקודמין מיהו אין מרויח כלל בזה יותר משאם נאמר דאיצטריך העולה לנדרים ונדבות ויש לתמוה אמאי לא נפקא לן דתמידים קודמין למוספין מדכתיב בתמיד בבקר ויוקדם דבר שנאמר בו בבוקר למוסף שכתב בו ביום דמשמע בעיצומו של יום כדדרשינן [התם] (ג''ז שם) ביום לאחר ואמרינן נמי (פסחים דף נח.) מוספין בשש ואז אינו בקר והיינו יכולין לדחוק ולומר דאי לאו קרא דהעולה היינו מאחרין הקטרת תמיד עד אחר הקטרת המוסף כדמשמע בהגוזל קמא (ב''ק ד' קיא.) מדכתיב מלבד ותעשה בבוקר הוה מוקמינא לעבודת הדם אבל עדיין קשה כיון דכתיב העולה לאפוקי מההיא סברא ל''ל קרא דמלבד לאשמועי' דתמידין קודמין למוספין לעבודת הדם תיפוק ליה מדכתיב בתמיד בבוקר ובמוספין ביום:

MISHNAH. WHATEVER IS MORE CONSTANT THAN ANOTHER TAKES PRECEDENCE OVER THE OTHER. THE DAILY OFFERINGS (1) PRECEDE THE ADDITIONAL OFFERINGS; (2) THE ADDITIONAL OFFERINGS OF THE SABBATH PRECEDE THE ADDITIONAL OFFERINGS OF NEW MOON; (3) THE ADDITIONAL OFFERINGS OF NEW MOON PRECEDE THE ADDITIONAL OFFERINGS OF NEW YEAR; FOR IT IS SAID, [YE SHALL OFFER THESE] BESIDE THE BURNTOFFERING OF THE MORNING, WHICH IS FOR A CONTINUAL BURNT-OFFERING. (4) GEMARA. Whence do we know it? [You ask] Whence do we know it: surely he [the Tanna] states the reason, viz., ‘BESIDE THE BURNT-OFFERING OF THE MORNING’? — Perhaps only the daily-offerings precede the additional offerings, because they are constant; how do we know that additionalofferings [precede] [less frequent] additionalofferings? (5) — Said R. Elai, Because Scripture states, Like these ye shall offer daily, for seven days: (6) [instead of] ‘these’, ‘like these’ [is written]. (7) But this is required for its own purpose? (8) — If so, (9) let [Scripture] write, ‘These ye shall offer daily’. (10) If it wrote, ‘These ye shall offer daily for seven days’, I would think [that] these [are offered] in the seven days? (11) — ‘Daily’ is written. (12) Yet I might still interpret. These [ye shall offer] for the day, (13) but on the remaining days I could not know how many? (14) — Scripture says, Ye shall offer, [which implies] that all your offerings must be alike. (15) Abaye said: [We learn it] from that very text. (16) For if so, (17) let Scripture say ‘beside the burnt-offering of the morning’, and then be silent; why state, which is for a continual burnt-offering? To teach that that which is more constant takes precedence. (18) MISHNAH. WHATEVER IS MORE SACRED THAN ANOTHER PRECEDES THAT OTHER. THE BLOOD OF A SIN-OFFERING PRECEDES THE BLOOD OF A BURNT-OFFERING, (19) BECAUSE IT PROPITIATES. (20) THE LIMBS OF A BURNT-OFFERING PRECEDE THE EMURIM OF A SIN-OFFERING, (21) BECAUSE IT [THE FORMER] IS ENTIRELY FOR [ALTAR] FIRES. A SIN-OFFERING PRECEDES A GUILT-OFFERING, BECAUSE ITS BLOOD IS SPRINKLED ON THE FOUR HORNS AND ON THE BASE. (22) A GUILT-OFFERING PRECEDES A THANKSOFFERING AND A NAZIRITE'S RAM, BECAUSE IT IS A SACRIFICE OF HIGHER SANCTITY. A THANKSOFFERING AND A NAZIRITE'S RAM PRECEDE A PEACE- OFFERING, BECAUSE THEY ARE EATEN ONE DAY [ONLY] AND REQUIRE [THE ACCOMPANIMENT OF] LOAVES. A PEACEOFFERING PRECEDES A FIRSTLING, BECAUSE IT REQUIRES FOUR [BLOOD] APPLICATIONS, LAYING [OF HANDS]. DRINK-OFFERINGS, AND THE WAVING OF THE BREAST AND THE THIGH. A FIRSTLING PRECEDES TITHE, BECAUSE ITS SANCTITY IS FROM THE WOMB, (23) AND IT IS EATEN BY PRIESTS. TITHE PRECEDES BIRD[-OFFERINGS]. BECAUSE IT IS A SLAUGHTERED SACRIFICE, (24) AND PART OF IT IS MOST SACRED, [VIZ.,] ITS BLOOD AND EMURIM. (25) BIRDS PRECEDE MEALOFFERINGS, BECAUSE THEY ARE BLOOD SACRIFICES. A SINNER'S MEAL-OFFERING PRECEDES A VOTIVE MEAL-OFFERING, BECAUSE IT COMES ON ACCOUNT OF SIN. A SIN-OFFERING OF A BIRD PRECEDES A BURNT-OFFERING OF A BIRD; AND IT IS LIKEWISE WHEN HE DEDICATES THEM. (26)

(1). Lit., ‘continual’ offerings — the daily burntofferings.
(2). Which were sacrificed on Sabbaths, Festivals, and New Moons.
(3). When the Sabbath and New Moon concurred, similarly the other cases.
(4). Num. XXVIII, 23. ‘These’ are the additional festival offerings, whilst ‘beside the burnt-offering of the morning’ implies that that had already been offered, having preceded the additional offerings.
(5). Since even the more frequent additional offerings are not really constant, perhaps we disregard their greater frequency.
(6). Ibid. 24.
(7). He interprets: like those which are mentioned in the preceding verse: as in those the more frequent take precedence, so in these (the festival additional-offerings) the more frequent take precedence.
(8). To teach that an additional offering must be brought every day of the festival.
(9). If that is its only purpose.
(10). Not ‘like these.’
(11). I.e., the seven he-lambs specified in Num. XXVIII, (19) are not offered each day but spread over the seven days.
(12). Which precludes that interpretation.
(13). Sc. the first day.
(14). If Scripture did not write, like these.
(15). The offerings on each day (including the first) must be the same. Hence ‘like’ is unnecessary for that purpose, and so intimates precedence.
(16). Cited in the Mishnah.
(17). If its teaching applies only to the daily offerings.
(18). In all cases. For that reason ‘continual’ is emphasized.
(19). If both are ready for sprinkling at the same time.
(20). It makes atonement where kareth is involved.
(21). For burning.
(22). Whereas of the guilt-offering only two applications are made, and not on the horns; nor is the blood poured out on the base (Rashi).
(23). It is born sacred.
(24). Whereas a bird requires melikah; slaughtering is considered higher.
(25). Even in lesser sacrifices these possess the same sanctity as the most sacred sacrifices, since they belong to the altar. In the case of a bird only the blood possesses that sanctity, but there are no emurim.
(26). When a man dedicates the two birds (v Lev. V, 7) he first dedicates the one for sin-offering and then the one for burnt-offering.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source